Vayedaber

Simple Havroutah

Kidouchine

Daf 54a

חָזַרְנוּ עַל כָּל צְדָדִים שֶׁל רַבִּי מֵאִיר וְלֹא מָצִינוּ הֶקְדֵּשׁ בְּשׁוֹגֵג אֵין מִתְחַלֵּל בְּמֵזִיד מִתְחַלֵּל

Traduction

We reviewed all angles of the opinion of Rabbi Meir, i.e., we have examined all of Rabbi Meir’s statements with regard to consecrated property, and we did not find that he holds that consecrated property is not desacralized if it is misused unwittingly but it is desacralized if misused intentionally.

Rachi non traduit

חזרנו על כל צדדין של ר''מ כו'. כלומר אע''פ ששנינו לר''מ בשוגג לא קידש לאו משום דס''ל הקדש בשוגג אין מתחלל שחזרנו בכ''מ ששנה ר''מ בהלכות הקדש ולא מצינו מקום שאמר בו הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג אלא בין בשוגג בין במזיד מתחלל וליתנהו להני טעמא דר' יוחנן דלר''מ יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין:

וּמִשְׁנָתֵינוּ בְּכָתְנוֹת כְּהוּנָּה שֶׁלֹּא בָּלוּ הוֹאִיל וְנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

Traduction

And as for our mishna, which indicates that this is Rabbi Meir’s opinion, it should not be understood as Rabbi Meir’s opinion with regard to consecrated property in general, but with regard to a case where a priest betrothed a woman using priestly tunics that have not worn out and that can still be worn during the Temple service. If a priest betrothed a woman with such garments, Rabbi Meir holds that if he did so unwittingly she is not betrothed, since clothes of this kind are not desacralized, and do not become hers. This is because they were initially given on the condition that the priests may benefit from them even when not performing the Temple service, since the Torah was not given to the ministering angels. It is impossible for a priest to wear the garments only at the moment he is performing the service and at no other time. Therefore, these garments are desacralized only if he intended to desacralize them.

Rachi non traduit

ומתני'. דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל:

בכתנות כהונה שלא בלו. וראויין לעבודה וכל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן שלכך הוקדשו מתחלה ליהנות בהן שוגגין רק שלא יתכוין לחללן שלא נתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין:

Tossefoth non traduit

בכתנות כהונה. פ''ה משנתינו דקתני לא קידש אלמא לא מתחלל במקדש בכתנות כהונה שלא בלו וראויין לעבודה וכל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן שלכך הוקדשו בתחילה ליהנות בשגגתן בכל עת שלא יתכוין לחללם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטן בגמר העבודה ולא ישהום עליהם אחר עבודה כהרף עין וא''ת א''כ היכי קאמר ר' יהודה דבשוגג קידש וגם במזיד אליבא דר''מ הרי לא נתחללו דהא כלי שרת הן וכלי שרת אמרי' דיש מועל אחר מועל ואין יוצאין לחולין וי''ל דאיירי דאותן כתנות לא נתחנכו עדיין לעבודה דאז אין קדושת כלי שרת עליהם אלא קדושת בדק הבית כדאמר פ''ק דסנהדרין (ד' טז:) עבודתן מחנכתן:

תָּא שְׁמַע כָּתְנוֹת כְּהוּנָּה שֶׁבָּלוּ מוֹעֲלִין בָּהֶם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר מַאי לָאו אֲפִילּוּ לֹא בָּלוּ לָא בָּלוּ דַּוְקָא

Traduction

The Gemara raises a difficulty with Rav’s statement. Come and hear: With regard to priestly tunics that have worn out, one misuses property consecrated to the Temple by using them; this is the statement of Rabbi Meir. What, is it not so that this halakha would apply even if they had not worn out, and the tanna wanted to teach the additional halakha that it is still a transgression even after they are no longer fit for use? The Gemara rejects this: No, this halakha applies specifically to garments that have worn out. Since these cannot be used by priests, the permission to use them for non-sacred purposes lapses, and they are like other consecrated property that is subject to the halakhot of misuse.

Rachi non traduit

בלו דווקא. דכיון דאין ראויין לעבודה הרי הן כשאר הקדש ולא ניתנו ליהנות בהן:

תָּא שְׁמַע מוֹעֲלִים בְּחַדְתִין וְאֵין מוֹעֲלִים בְּעַתִּיקִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מוֹעֲלִין אַף בְּעַתִּיקִים שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מוֹעֲלִין בִּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה

Traduction

The Gemara raises a difficulty with the explanation of Rabbi Meir’s statement. Come and hear: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using new shekels, i.e., those given this year, which are used to purchase animals for this year’s offerings, but one is not liable for misuse of property consecrated to the Temple by using old shekels, given by those who failed to give the previous year’s half-shekel, since these old shekels are used not to purchase offerings but for Temple maintenance; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple even by using old shekels, as Rabbi Meir would say: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple not only by using money designated to purchase offerings, but even with the remainder of the chamber, i.e., the money that remained in the chamber after money was taken to purchase the animals used in communal offerings.

Rachi non traduit

מועלין בחדתין כו'. שופרות היו במקדש ובהם נותנים שקלים באחד כתוב עליו תקלין חדתין ומי שלא שקל שקלו באדר שמביאו בתוך שנתו נותנו לתוכה והגזברין נותנים אותו בלשכה כשמגיע אחד מפרקי התרומה שבשלשה פרקים תורמין אותה ובשני כתוב תקלין עתיקין ומי שלא שקל אשתקד מביאו לשנה הבאה ונותנן לתוך שופר זה והגזברים מפנין אותן מעות לשירי לשכה משנה שעברה:

מועלין בתקלין חדתין. שהרי לקרבנות צבור הן עומדין:

ואין מועלין בתקלין עתיקין. שתורת שירי לשכה עליהם וניתנים לחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי תקון העיר כדלקמן וקסבר ר' יהודה אין מעילה בשירי לשכה שנשאר עודף על הקופות לאחר ג' תרומות:

ה''ג שהיה ר''מ אומר מועלין בשירי לשכה:

Tossefoth non traduit

מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין כו'. כך היה הענין של הבאת שקלים בא' באדר משמיעין על השקלים להביא וכל אותו חדש היו מביאין שקליהם בלשכה עד פרוס חג הפסח היינו אחד בניסן ותורמין מהן תרומה ראשונה שבג' פרקים בשנה תורמין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג כלומר כל השקלים הבאים מאחד באדר עד אחד בניסן נותנין אותן תוך הלשכה ותורמין מהן תרומה ראשונה בשלש קופות של שלש סאין ומהן היו לוקחין כל קרבנות צבור עד פרוס עצרת לפי הצורך ומן המותר של אותן קופות פליגי [תנאי] התם (בשקלים פ''ד מ''ד) חד אומר שעושין מהן רקועי פחין צפוי למזבח וחד אומר שעושין מהן קיץ למזבח והנשאר מן הלשכה לאחר שנתמלאו הקופות נעשו שיריים לחומת העיר ומגדלותיה ומניסן ואילך המביא שקלו נותנו בתקלין חדתין פירוש שופרות הנקראים כך רחבים למטה וקצרים למעלה ועל שם שנותנין לתוכן שקלים חדשים משנה זו נקראים תקלין חדתין ומשמגיע אחד בסיון דהיינו פרוס עצרת תורמין תרומה שניה שנותנין שקלים שהובאו בתקלין חדתין לתוך אותן שלש קופות כדי להקריב קרבנות ציבור עד פרוס החג ומפרוס עצרת המביא שקלו כמו כן נותנו עוד בתקלין חדתין עד אחד בתשרי דהיינו עד פרוס החג ואז תורמין תרומה ג' להקריב קרבנות צבור עד א' בניסן ואם לא מספקא תרומה שלישית עד ניסן בהא פליגי התם (שם ו.) ת''ק סבר יחזור ויתרום פי' מחדתין שבאו בין סוכות לפסח אבל מן השיריים שנשתיירו לאחר שנתמלאו הקופות אין תורמין לעולם ור''מ סבר יקח מן השיריים ומאותן שבאו אחר שכלו שלשה פרקי התרומה דהיינו בין סוכות לניסן ולא משמע מתוך פירוש רש''י אם מועלין בהן או לא אמנם ר' יצחק בן אברהם פירש דמועלין בחדתי לר' יהודה אף לאחר כל התרומה שמא יצטרכו להן לבסוף להקריב קרבנות והכי נמי תני במסכת שקלים (שם) גבי קופות דקאמר התם שלמה שלישית כלומר שכלתה כל הקופה השלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה שלמו שלשתן יחזור ויתרום פירוש מתקלין חדתין שהובאו אחר החג ואל יתרום משירי הלשכה ר''מ אומר יחזור לשיריים שהיה ר''מ אומר מועלין בשיריים שמא יצטרכו להם לבסוף והשתא סבר כמאן דאמר יחזור ויתרום ולכך מועלין בחדתין שמא יצטרכו להם אבל לא בעתיקין פירוש דהיינו שופרות אחרים וכתוב עליהם תקלין עתיקין דמי שלא שקל אשתקד מביאו לשנה הבאה ונותנו לתוך שופר זה ואין מועלין בהן לפי שתורת שירי הלשכה עליהן ועושין מהן חומות העיר ומגדלותיה ר''מ אומר מועלין אף בעתיקין שהיה ר''מ אומר מועלין בשירי הלשכה ור''מ לטעמיה דאמר התם שלמו כולם חוזר לשיריים ודומין זה לזה דכי היכי דחוזרים לשיריים ה''נ חוזרים לעתיקין אם יצטרכו וא''ת והיכי מצי לתרום מעתיקין לקרבנות ציבור הא בעינן תרומה חדשה כדדרשי' בר''ה (דף ז.) הבא מתרומה חדשה מעולת חדש בחדשו וי''ל דהיינו למצוה אבל היכא דלא אפשר עבדינן א''נ י''ל כיון שבאו בשנה זו כלומר שלא היה שנה תמימה מן ההבאה שפיר קרינא ביה תרומה חדשה ומתוך כך ניחא קושיא אחרת שמקשין העולם דבמסכת שקלים (דף ז.) אמר אבני מזבח ועזרות וההיכל מועלים בהם ופריך התם וכי יש מעילה בשיריים הרי משיריים נעשין וכי תימא ר''מ היא דאמר מועלין בשיריים כלום אמר ר''מ אלא בתוך שנתו ואנו חוץ לשנתו קיימינן שהרי מזבח והיכל כמה שנים יש שנעשו וקשה דהא ר''מ אמר הכא מועלין בעתיקין אע''ג דעברו שנתן וא''כ מצינו לאוקמי כוותיה ההיא דמסכת שקלים ומאי פריך התם כלום אמר ר''מ ולפי מה דמתרצינן הכא דקרינן ביה תרומה חדשה מאחר שהובא בשנה זו ניחא שפיר הא דלא מצינו לאוקמי ההיא דהתם כר''מ:

וְאַמַּאי נֵימָא הוֹאִיל וְנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּהָא חוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה אָתוּ דִּתְנַן חוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ וְכָל צָרְכֵי הָעִיר בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה לָא תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר אֶלָּא אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה

Traduction

The Gemara continues the question: But why should one be liable for using the old shekels? Let us say the same logic: One is not liable, because they were initially given on the condition that people may benefit from them, since the Torah was not given to the ministering angels and people could not help but benefit from them. This is as the money to repair the wall of the city and its towers comes from the remainder of the chamber, as we learned in a mishna (Shekalim 4:2): The wall of the city, its towers, and all of the requirements of the city of Jerusalem come from the remainder of the chamber. It is not possible for passersby to avoid benefiting from the shade provided by the walls of the city. The Gemara answers: Do not say that the opinion that one is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using money from the remainder of the chamber is that of Rabbi Meir. Rather, emend the mishna and say that it is the opinion of Rabbi Yehuda.

Rachi non traduit

והא חומת העיר ומגדלותיה כו'. ואמאי מועלין בהן נימא לא נתנו שגגות אותן מעות למעילה מאחר שעומדין לחומת העיר שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זריזים מליהנות מן החומה לישב בצילה ועליה אלא על כרחך אע''פ שהותרה הנאת החומה לענין שאר הנאות מיהא בקדושתייהו קיימי:

אימא ר' יהודה אומר מועלין בעתיקים. כדאמרי במתני' נמי בשוגג קידש דקסבר אע''פ שניתנו כתנות כהונה ליהנות לכהנים לאחר עבודה לענין שאר הנאות בקדושתייהו קיימי ומעל זה בקידושין ויצאו לחולין אבל מזיד שאין בו מעילה לא נתחלל ולא קידש:

תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יִצְחָק אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנָּשְׁרוּ מוֹעֲלִים בָּהֶם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר לָא תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר אֶלָּא אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה

Traduction

Come and hear another proof: As it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael bar Rabbi Yitzḥak said: With regard to stones of the walls and towers of Jerusalem that fell, one is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using them; this is the statement of Rabbi Meir. This indicates that according to Rabbi Meir, the use of even such stones renders one liable, despite the fact that it is not possible for people to avoid benefiting from them. The Gemara again answers: Do not say that this baraita is recording the statement of Rabbi Meir. Rather, emend the baraita and say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

Tossefoth non traduit

אימא ר' יהודה. מכאן משמע דל'ג לעיל גבי אין מועלין בעתיקין דברי רבי יהודה דאי גרס ליה הל''ל איפוך אלא ודאי סתמא נשנית וגם ר''ת מחק מספרו:

אִי רַבִּי יְהוּדָה יְרוּשָׁלַיִם מִי מִיקַּדְּשָׁא וְהָתְנַן כְּאִימְּרָא כַּדִּירִים כָּעֵצִים כָּאִישִּׁים כַּהֵיכָל כַּמִּזְבֵּחַ כִּירוּשָׁלַיִם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלַיִם לֹא אָמַר כְּלוּם

Traduction

The Gemara challenges this explanation: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, is Jerusalem consecrated at all? But didn’t we learn in a mishna (Nedarim 10b): If one says that an item shall be considered like the lamb of the daily offering, like the animals designated as offerings and kept in special enclosures, like the wood of the altar, like the fires on the altar, like the Sanctuary, like the altar, or like Jerusalem, it is a vow and he is prohibited to derive benefit from the item, as he has compared it to something consecrated. The essence of a vow creating a prohibition is the statement that a certain item shall be like a consecrated item. Rabbi Yehuda says: Anyone who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, indicating that Rabbi Yehuda holds that Jerusalem is not consecrated.

Rachi non traduit

כאימרא. הרי עלי ככר זה כאימרא כשה התמיד:

כדירים. דיר בהמות הקדש ודיר העצים:

וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּלֹא אָמַר כִּירוּשָׁלַיִם וְהָתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הָאוֹמֵר כִּירוּשָׁלַיִם לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם

Traduction

And if you would say that Rabbi Yehuda’s reason is not that he holds that Jerusalem is not consecrated, but because the one stating the vow did not say: Like Jerusalem, but stated only that the item shall be considered Jerusalem, which is not a clear expression of a vow, but isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Nedarim 1:6) that Rabbi Yehuda says: Anyone who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything, until he vows by comparing the item to an item that is sacrificed in Jerusalem. This indicates that he holds that Jerusalem itself is not consecrated.

Rachi non traduit

וכי תימא. הא דאמר ר' יהודה לא אמר כלום משום דלא אמר כירושלים אלא הרי זה עלי ירושלים:

ומתני'. דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source